ODDITIES IN VARIOUS SEFORM

Rabbi Shlomo Cohen 11/14
www.hiqjew.com
Over the years I’ve browsed through hundreds of Seforim. Occasionally I have run across some statement which were unusual, surprising or remarkable, to say the least. Some were quite amazing. A while ago I started keeping track of some of these Ma’arei M’komos (henceforth MM). I thought it would make a good article – so here goes.
CREATION OCCURRED HOW?
-For many years I was perplexed by a question. How did creation occur? Using an obviously oversimplified example, the question goes like this.
Hashem says, “Let there be grass!” Using any line of longitude as the beginning of day, did the grass spring up all around the world at the same time? Well, it really couldn’t have because anything east of the line was yesterday. Okay, how about the grass grew right on the line and sprang up as the world turned. Possible, but not my idea of creation. Then I found this MM.
פרקי דרבי אליעזר (היגר) – “חורב”פרק כג
מכאן אתה למד ששלש מאות וששה וששים מיני בהמה בארץ, ושלש מאות וששה וששים מיני עופות בארץ, ושלש מאות וששה וששים מיני שקצים ורמשים בארץ
ביאור הרד”ל
ומעירקר בריאתן לא נברא כי אם המין וסוג הגבוה ואח”כ לפי משנכנס בארצותם ומאכלים ומקריהם נפרדו נשתנו לעוד מינים רבים …וא”כ פשוט הדבר לומר במיני הבע”ח שהיו עיקרן מהבריאה שס”ה… מ”מ שליט בעולמו יודע בבוראיו צוה לנח לקחת אותן המינים הראשיים …
Radal proceeds to discuss many ramifications of this idea. So the few animals and birds “spread out from their original location”. What if that location was Gan Eden? Oh, so creation was limited to one place, which answers the question. It’s also an interesting take on evolution.

PRACTICAL RABBINICS 101!
-One of the first I ran across was while learning for Semicha over 40 years ago. Did you ever wonder whether powdered mummy was kosher?
עקרי דינים סימן ט”ו אות א’
אף עשה סמוכות למה שנהגו להתרפאות בבשר המת מומי”א בלע”ז אף שלא במקום סכנה …דעפרא דאלמא הוה ע”י כמה סמים שמערביו בו והם עיקר ואפ’ דרך אכילה מותר
So, just in case you are ever asked this question, you now know where to find the answer.
HALACHA L’MOSHE MI’SINAI – OR NOT
-Just when you get comfortable with an idea, along comes a bombshell.
אנצקלופידיע תלמודית – הלכה למשה מסיני – עמוד שס”ט
לשון זה של הלכה למשה מסיני כתבו הראשונים שלפעמים אין מובנו הלכה למשה מסיני ממש שכן מצינו לשון זה אף על דינים שאינם אלא מדרבנן…..
PRESCIENT INVENTIONS & CONCEPTS
-Who is credited with inventing the lightning rod? Why, that would be R’ Binyomin Franklin, of course. Well, not so fast. It would seem that our Tannaim were aware of the device way before.
תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ו
הכוברת אפרוחים בכברה והנותנת ברזל בין האפרוחים הרי זה מדרכי האמורי אם מפני הרעמים ואם מפני הברק הרי זה מותר
-The Rambam was talking about the orbits of the planets, however, this same concept applies to electrons spinning around the nucleus, without which, all matter would simply implode and fall apart.
רמב”ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכה ה
המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ, והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית, בכח שאין לו הפסק, שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף
Psychologists have been arguing about the Nature-Nurture theory for decades. Are you totally a product of your genes, of your upbringing or a combination of both? The Klei Yakar wrote about this a long, long time ago.
כלי יקר בראשית פרק כה פסוק יט
(יט) ואלה תולדות יצחק בן אברהם. אף על פי שאמר שהיה בן אברהם מכל מקום הוצרך לומר אברהם הוליד את יצחק, לפי שנאמר בישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר המצרית (בראשית כה יב) הרי שהזכיר לשון בן אצל אברהם אבל התולדה תלה בהגר הוצרך לומר כאן שתואר הבן והתולדה הכל מתיחס אחר אברהם. כי בלשון עברי יש חילוק בין לשון בן ללשון תולדה, כי לשון בן יאמר לפעמים אף בלא תולדה כי התלמידים קרוין בנים אף על פי שלא ילדם ממש, וכמו ויהי לה לבן דמשה (שמות ב י), ותהי לו לבת דאסתר (אסתר ב ז), ואברהם נקרא אב המון גוים אף על פי שלא ילדם. וכן יש הבדל בין המלמדו ובין המולידו ממש כי מה שהאדם מקבל טבע מלמדו זהו במקרה ולא בעצם והמקרה משתנה מצד המקבל. אבל מה שהאדם מקבל טבע מולידו זהו בעצם ולא ישתנה אם יונח כך על טבעו, אם לא מצד רוב חריצות והשתדלות והרגל יכול לבוא לידי טבע שני אבל טבע מלמדו ישתנה בנקל. לכך אמר משה (במדבר יא יב) האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו, ואמר אף על פי שהם תלמידי והתלמידים קרוין בנים מכל מקום הרי לא ילדתים ממש, ומה אעשה אם מעשיהם משתנים מטובה לרעה, כי הערימו עצה ולא מני ולא ממני יצא הדבר, ואם כן למה זה תטיל כל הטורח הזה עלי כאילו אשמתם תלויה בי, ומה שנאמר (שם ג א) אלה תולדות אהרן ומשה וקחשיב נדב ואביהו הוצרך להזכיר לשון תולדה משום אהרן שהזכיר:
לפיכך ישמעאל לא נקרא כי אם בן אברהם כי לא קיבל טבעו זולת מה שלימדו אברהם ממעשיו הטובים וזה היה אצלו במקרה ונשתנה, שהרי לסוף יצא לתרבות רעה לפיכך תלה התולדה בהגר כי קיבל טבע הגר המצרית, והמצרים שטופי זימה על כן היה גם הוא מצחק בגילוי עריות ולא נשתנה כי קיבל טבעה בעצם, על כן תלה המקרה באברהם והעצם בהגר. אבל יצחק קיבל טבע אברהם ולמד גם ממעשיו על כן תלה הכל באברהם הן לשון בן הן לשון תולדה, ועל כן לא היה כישמעאל שהיה מצחק בגילוי עריות גם בהיותו נער כי כך קראו הכתוב באותו זמן (בראשית כא יב) והגיד לנו הכתוב ביצחק שקיבל טבע אביו מכל וכל והיה גדור מעריות כל כך עד שכבש מעיינו ולא נשא אשה עד היותו בן ארבעים שנה, כי המתין עד שימצא את רבקה בת זוגו, ולא רצה להתחתן עם הכנענים שירשו הזימה מן חם אביהם שרבעו לנח אביו, על כן הוצרך להמתין ארבעים שנה כי בלי ספק בן יחיד כמותו היו לו קופצים רבים, ואיך ישב בלא אשה זמן רב כזה, אלא ודאי מן הטעם שהזכרנו:
וכדי שלא ימצא המערער מקום לחלוק, ולומר אם יצחק נולד כל כך בקדושה וטהרה אם כן למה יצא ממנו עשו שהיה צד נשים תחת בעליהן, ודאי מאבימלך נתעברה שרה על כן נמשך בן אחד אחר טבעה של שרה, והשני אחר טבע אבימלך, כי מטעם זה אמרו חז”ל (בבא מציעא פז א) שהיה צר קלסתר פניו דומה לאברהם. הנה לפי דרכנו כדי להסיר הרהור זה, אמר הכתוב בקחתו את רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי. ורוב בנים אחר אחי האם, על כן קיבל אחד מן הבנים טבע של לבן צייד הרמאי. ולפום ריהטא נראה שלכך הזכיר שלושתן לתרץ על מה שמצינו שלושה מדות פחותות שהיו בעשו מעין מקורם, כי מה שהיה צד נשים תחת בעליהן, ירש מן בתואל אבי אמו שהיה בועל כל הבתולות תחילה כדאיתא בילקוט (רמז קט) וכן בחזקוני מביא מדרש זה, ומה שאמר הלעיטני נא וגו’ והיה מן האוכלים ושותים ופוחזים, מדה זו ירושה לו מצד היות משפחת אמו מן פדן ארם, כדמסיק בבראשית רבה פרשת לך לך (לט ח) בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים אמר אל יהי חלקי בארץ הזאת, ומה שהיה עשו רמאי מרמה את אביו, ירש מן לבן הארמי שהיה נבל ורמאי כנודע:

GUESS WHO MIGHT HAVE BEEN JEWISH.
-Everyone remembers Pythagorus from tenth grade geometry, right. Get a load of this.
ספר נשמת חיים לרבי מנשה בן ישראל מאמשטרדם
במפתח מאמר רביעי פרק כ”א
פיסאגרוס זה היה יהודי וקבל מיחזקאל הנביא
He then proceeds in the text to show how he knows this.
AYASHEKOIYACH
-I guess that’s something like Shalishoodis. This was a surprise.
ספר מטה אפרים סימן תקצ”ב
קצה אפרים סעיף י”ט
אשר כח כו’ וכן המנהג לומר אחר הדרשה…..הרי דאומרים יישר כח למי שעושין דבר הרצוי…או כמו שנוהגין לומר לחזן יְַישֵר כֹחֲךָ…
WHAT ABOUT REBBES?
ספר לקוטי מהרי”ח – סדר היום דף י’
…ועוד מתנאי העבודה שלא יפסיע אפילו פסיעה קטנה לעבור על דברי הש”ע וכל הפורש מדבריהם כאלו פורש מן החיים והאנשים החושבים שבאם יתפללו בזמנם תפילתם יותר מעולה וכדומה אך שוא והבל עבודתם ע”ש ואם כי יש צדיקים ואנשי מעשה שמתפלין אחר הזמן תפלה אין להרהר אחריהם והרבה תירוצים ולימוד זכות עליהם נאמרו בענין זה… והם קדשים שאין אחת חייב באחריותן וכ”כ בספר דרך פיקודיך מצוה ט”ז שאין להרהר אחריהם ח”ו להתלמד מהם
SHORT FOR HASHEM
-Everyone knows that we can write aד’ , a ה’, or even יקוק in place of Hashem’s names. In times past different abbreviations were used.
ספר תורה שלמה חלק ג’ (כרך י”ב)
מילואים אחרי פרשת בא דף 152
ד’ כתיבת ג’ יודין במקום השם
…. וראיתי לד”ר לוטרבך בקונטרס מיוחד על האותיאות שכתבו במקום השםץ אסף מכתב יד ודפוסים 83 צורות שונות בכתיבת היודין שהשתמשו הסופרים במקום השם. ומחלקם לארבעה סוגים:
א] שלשה יודין כזה ייי
ב] שני יודין בלי מרכאות כזה יי , או כזה י’י
ג] שני יודין אם וא”ו באמצע כזה יוי
ד] אות ו לחוד או י לחוד ויש עם נקודה למעלה
ה] בייי או ייי]
HORSES TOO?
-We know many peoples’ names from antiquity, but relatively few names of individual animals. Bucephalus, Alexander’s horse comes to mind. How about Ahashverosh’s horse that Haman took Mordechai for a ride on. Thanks to my nephew, R’ Elisha Domb, for showing me this.
מגלת אסתר תרגום שני פרק ו’ פסוק י’
ודבר סוסיא דמלכא דקאים ברישיא דאוריתא די שמיה שיפרגז
THE IMPORTANCE OF MINHAG
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצ סעיף יז
ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו. (ב”י בשם א”ח).
-Here is an amazing story about Rav Yosef Chaim Sonnenfeld, wherein Minhag trumps all.
שו”ת ציץ אליעזר חלק יז סימן סב
ג) ועל מנהג ירושלים במיוחד בזה, אציין לספר שו”ת פרי יצחק ח”ב בקו”א סימן ט’, דהגאון בעל שביתת השבת מעיד ובא שם, דבירושלים עיה”ק המנהג פשוט ע”פ הגדולים כשיטת הגאונים ודעימייהו אף להקל במוצ”ש, ולא ימצא גם מהמחמירים רק אחד מאלף המחמיר במוצ”ש כדעת ר”ת. ומסיים וכותב, דמכיון שאנו סומכין על שיטה זו לקולא באיסור סקילה א”כ הדבר פשוט שאין לעשות תרי קולא דסתרי אהדדי ולאכול בע”ש אחר שקיה”ח גם בלא קיבל עליו שבת עיין שם.
אוסיף לזה מעשה – רב בזה שהעיד ובא ר’ יעקב גליס נ”י בעתון “המודיע” מתאריך י”ז אדר רא’ תשל”ו מה ששמע בשם הגרי”ח זוננפלד ז”ל מה שסיפר לו בשעתו רבי שמעון ברגמן זצ”ל שהיה מיקירי קרתא דירושלים ומזקני הגבאים בחברא קדישא פרושים, וזהו הסיפור כלשונו. פעם אחת נפטר בירושלים אחד מזקני הרבנים שעלו מחו”ל, תלמיד חכם גדול וירא שמים, היה זה בשבת בבקר לפנות ערב פנתה הרבנית לביתו של רבי חיים ובקשה אותו, היות ובעלה הרב החמיר על עצמו כל ימיו, מיום עומדו על דעתו, לפי שיטת ר”ת, לכן היא מבקשת שיתן הוראה, כנשיא החברא קדישא, שלא יתחילו להתעסק במת עד שיגיע הזמן לפי שיטת ר”ת (כי אז החלו אנשי הח”ק בעיסוק במת מיד עם צאת הכוכבים בשבת שלא להשהות את המת שלא לפי הצורך).

רבי חיים ענה לה, כי בירושלים הוכרעה ההלכה אחת ולתמיד כפי שיטת הגאונים, כל יחיד רשאי כמובן להחמיר על עצמו, אך בציבור ובפומבי לא ייעשה שום דבר המשנה את המנהג הקיים.
תוך כדי דיבור נכנס גבאי הח”ק וסיפר לר’ חיים כי נפטר עוד יהודי מחשובי העיר, ושאל לדעתו בקשר לבעיה כל שהיא שהתעוררה הרבנית האלמנה שעמדה עדיין בבית, כאשר שמעה את השיחה, אמרה לר’ חיים, שהואיל וכפי שהיא מבינה ישנו עוד נפטר בעיר, הרי ניתן בקלות לסדר שיטפלו קודם בנפטר השני, וממילא כבר יעבור הזמן והכל על מקומו יבוא בשלום.
ר’ חיים ענה לה, כי הואיל ובעלה נפטר לפני הרב השני, הרי לפני מנהגי ירושלים יש להתעסק בו קודם. ר’ חיים אמר לאלמנה דברי נחומים וביחוד על בעלה הרב שהחמיר על עצמו, אך הסביר לה כי הבעיה עקרונית ומשמעותית מאד, והוא לא יכול להורות דבר שיש בו פגיעה במנהגי ירושלים שיסודותם בהררי קדש עכ”ל הסיפור.
WHAT A SCAM!!!
-In this one, some guy convinces a woman, whose husband is out of town, the he is Eliyahu HaNavi. Together they can produce Moshiach. She falls for the scam. Must her husband divorce her?
שו”ת בנין ציון סימן קנד
ב”ה אלטאנא, יום ד’ כ”ה אדר ראשון תרי”ט לפ”ק. להרה”ג וכו’ מ”ה מענדל פרידלענדער נ”י הגאב”ד דק”ק געארגען במדינת אונגארן.
שאלה – הנה זה ימים לא כביר בא מעשה לפני אשר כל השומע תצילנה שתי אזניו באחת הכפרים העומדים תחת דגלי דרים ב’ יהודים ודרכם לילך על המסחר מהלך איזה ימים ונשותיהם לבדן בבית עם בניהם ובנותיהם ומשרתיהם ויהי היום כאשר יצא האיש כדרכו למסחר ואיש אחד בא ממדינת פולין ובגדיו קרועים ויבקש מהאשה מקום ללון והאשה אשר היתה צנועה ביותר כל ימי’ אבל יראתה כסלתה רחמה עליו ונתנה לו מקום ללון וגם לאכול ולשתות אמנם האורח ההוא לא אכל אצלה שום דבר מן החי גם לא שתה משקה רק מים וכהנה עשה מעשה פרישות וסיגף עצמו בסיגופים קשים כל היום ישב בחדרו מסוגר וספר בידו גם מדי לילה בלילה עד חצות ואח”כ הי’ מתאונן על חורבן בית אלקינו וכששכב לא שכב על מטה וספסל כי אם על הארץ ואבנים תחת ראשו ומדי יום ביומו טבל עצמו במים קרים של נהר פעמים בעת הקור כן נהג בבית האשה מיום א’ פ’ תרומה עד ש”ק פ’ תצוה אמנם בליל שבת אחר גמר סעודתן התינוקים ומשרתי הבית עמדו כלם מעל השלחן והלכו לישן לחדר האחרת והאיש הרמאי עודנו ישב על השלחן עם האשה לבדו ונכנס אתה בדברים עד ששאלה אותו מי אתה ומאין תבא ואנה תלך וענה לה שלוחא דרחמנא אנא ושמי אליהו הנביא ואת אחי אנכי מבקש לקבץ אותם מארבע כנפות הארץ ואין מגלין הדבר אלא לצנועין והאשה לרוב סכלותה האמינה לו. היא הלכה לישן על מטתה בחדר הסמוך והעוכר הנ”ל עודנו יושב על מקומו ועיין בספר עד חצות לילה ולאחר חצות עמד והלך לאט על אצבעות רגליו אל המטה אשר האשה שכבה שמה והעיר אותה משנתה וידבר אלי’ הנה הלכתי מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולא מצאתי צדקת כמותך אשר היא ראוי’ לצאת ממנה משיח אך המניעה היא מצד בעלך שאינו הגון לכך לזאת נשלחתי מן השמים לשכב אותך וכעת חי’ תלדי בן והוא יהי’ משיח בן דוד ויגאל את ישראל וזה לך האות כי אליהו אנכי הנה ביום ג’ הבע”ל לאחר הפרדי מאתך אם תפתח את פתח התיבה אשר עומד פה בחדר משכבך תמצא שם אוצר מטמון רב ארבע מאות דוקאטען של זהב אך בתנאי שלא תפתח התיבה קודם זמן המוגבל כה דבר אלי’ הנואף עד שפתה וטמא אותה פעמים בליל שבת ומוצאי שבת וביום הראשון טרם עלות השחר ברח הנואף משם ולא נודע מקומו ואשת כסלות הנ”ל חשה לכתוב לבעלה שישוב מהר לביתו באשר הצליח ד’ את ביתו במטמון גדול והאיש שמע אלי’ וישב ביום ג’ ותפתח האשה את התיבה ולא מצאה מאומה מהמטמון אשר אמר הנואף ובראותה כי שקר בפיו צעקה ובכתה במר נפשה וספרה לבעלה את כל התועבה אשר עשה הרשע הזה ודברה על לבו הלא לא במרד ובמעל עשיתי זאת סהדי במרומים כוונתי הי’ לשם שמים והלא הנואף הי’ איש מאוס ומכוער מאוד ומה יסיתני לזנות עמו אמנם הבעל לא שקט בזה רק בא אלי וספר לי כל הדברים ושאל ממני כדת מה לעשות עם אשתו ושלחתי אחר האשה וחקרתי בחקירות שונות והיא ספרה גם לי ככל הדברים הנ”ל וצויתי לפרוש זה מזה עד שאציע הדבר לפני מעכ”ת נ”י. זה תוכן השאלה מהרב הגאב”ד הנ”ל נ”י.
See the MM for the rest of the Tshuva to find out what happens.
WHAT ABOUT TEFILA?
-What did they Daven in the times of the Bais HaMikdash? Here a Rishon admits – we don’t know!
שו”ת הרשב”א חלק א סימן קצז
שאלתם אנשי מעמד מה היו מתפללין?
תשובה לא ידעתי להם תפילה ידועה. אלא /אנשי מעמד/ שיושבין ארבע תעניות בשבת ובכל יום היו מתפללין ומבקשין תחנה על דבר ידוע המעותד כנגד אותו יום. וכדתניא במסכת תענית פרק בשלשה פרקים בשנה (דף כ”ז ב’) אנשי מעמד היו נכנסין בבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. בשני על יורדי הים בשלישי על הולכי מדברות. ברביעי על אסכרה שלא תפול על התינוקות ובחמישי על עוברות ומניקות עוברות שלא יפילו ומניקות שיניקו בניהן עד כאן. ובכל ימים אלו היו להם תפילות מתוקנות כפי הראוי ולא נתפרשו לנו. ואולי יש להם עוד תפילות אחרות שלא היו קבועות כאלו אלא לפי הצורך. ובקשת רחמים על צרה שלא תבא ועל שלום ישראל ולהתמיד כבוד הבית שיבנה במהרה בימינו. ואנשי משמר היו קורין פרשיות של סדר ימי בראשית כמו ששנינו שם בפרק בשלושה פרקים.

-Here we see that our Tefilos were established over a long period of time.
סידור אוצר התפלות במבוא מאת המחבר פרק ה’ – מי תקן סדר תפלה?
וכיון שראו עזרא הסופר ובית דינו כך, עמדו ותקנו להם שמונה עשרע ברכות על הסדר…ותפלת שבת ור”ח ומודים נוסדו ע”י חכמי המשנה והתלמוד, זמן רב אחר אכה”ג…. וכ”כ תפלות ר”ה ויו”כ וסדר הודוי, רובן נוסדו בישיבת רב בסורא…כך שמענו שלא היה להם בתפלה בבית הראשון אלא ברכות אבות וגבורות וקדושת השם והם שלש ראשונות ועבודה וברכת כהנים לבסוף, אחר שמברכין יוצר אור וקוראין עשרת הדברים וקוראין שמע והיה אם שמוע ומזכירין יציאת מצרים… ושאר ברכות של תפלות בבית שני תקנום הנביאים ואנשי כה”ג….

-The following two MM are from the author of the Torah Temima, HaRav Boruch Epstein, in his Sefer Boruch She’amar.
ספר ברוך שאמר – פירוש על תפלות השנה
לתפלת שמונה עשרה ד”ה ברוך אתה ה’ [דף 114]
ומצאתי לחובה לנפשי להזכיר לדור מה ששמעתי בענין זה מזקני ת”ח מדור הקודם דבר פלא, כי הנוהים אחר כת שבתי צבי שר”י קבעו בשעתם לומר בכל ברכות התפלה לאחר שאמר הש”ץ ברוך אתה ה’ – היו הם עונים “ברוך הוא ברוך שמו” ששעולה בגמטריא כמנין ” שבתי צבי” (תתי”ד 814) למען יהיה שמו להם לזכרון (לדראון עולם), ןמפני זה (כך שמעתי) היו כמה גדולים וחבמים שמנעו עצמם מלענות הזכרת לשון זה, למען לא יחרך רמיה צידו…….. ונוסח הרא”ש בוא”ו החיבור, ובזה פקעה כונת הארורים ההם.
שם בתפלת עלינו לשבח (דף 198)
וכסא כבודו בשמים ממעל
ויש נוסחא ומושב יקרו בשמים ממעל, והנה לא מצינו בכל המקרא ביחס לשכינת ה’ בשמים הלשון מושב יקרו, וכנגד זה הלשון כסא כבודו מצוי מאוד במקרא, אבל האמת הוא, כי אמתת הנוסח הוא וכסא כבודו והלשון ומושב יקרו בא מן הצד, מתלמידי ישו, אשר חשבו ומצאו, כי המלה “יקרו” עולה בגימטריא “ישו”, ואחד הפוסקים לא ידע ענינו של נןסח זה וצידד בעדו.
-Given that our Tefilos have expanded tremendously over time, why is it that chazanim today feel it necessary to stretch out Davening even more. If I could promulgate a rule, it would be: Chazaras HaShatz (not counting Kedusha) may not take longer than the silent Amida. Wow, that ought to shorten Davening considerably.

שו”ת הרשב”א חלק א סימן רטו
שאלת עוד בשליח צבור שקולו ערב ונאה לשומעים ומאריך בתפלתו כדי שישמעו העם קולו ערב. ומתנאה בזה ושמח בקולו ודעתו בכך בעת שהוא מתפלל. ואומר שראוי הוא בכך ושיהא שמח בלבו. אם ראוי למחות בו שראוי לעשות תפלתו תחנונים והיאך יהיה זה מתחנן מתוך שמחה?
תשובה דברים אלו אחר כונת הלב הם אמורים. אם שליח צבור זה שמח בלבו על שנותן השבח וההודאה לשם בקול ערב ובנעימה ושמח מתוך יראה תבוא עליו ברכה. שאחד מן הדברים המחויבין למי שמורידין לפני התיבה הוא שיש לו נעימה וקולו ערב. וכדתניא במסכת תענית בפרק סדר תעניות (דף ט”ז) עמדו בתפילה אף על פי שיש שם זקן או חכם אין מורידין לפני התיבה אלא הרגיל. רבי יהודה אומר מטפל ואין לו יש לו יגיעה בשדה וביתו ריקן זקן ופרקו נאה שפל ברך ומרוצה לעם ויש לו נעימה וקולו ערב וכו’. אבל צריך להתפלל בכובד ראש דתנן (ברכות דף ל”ב) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. ויעמד באימה כמי שעומד לפני שכינה. דגרסינן התם /ברכות ל”ב/ אמר רב חמא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא המתפלל צריך שיראה את עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו שנאמר (תהלים ט”ז) שויתי ה’ לנגדי תמיד. ותניא (שם /ברכות ל”ב/) אין עומדין להתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים. לפיכך שליח צבור זה אם שמח ועומד ביראה וכדכתיב (תהלים ב) עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה הרי זה משובח. אבל אם מתכוין להשמיע קולו ושמח לקולו שישמעו העם וישבחוהו הרי זה מגונה. ועליו ועל כיוצא בו נאמר (ירמיה י”ב) נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה. ומכל מקום כל שהוא מאריך בתפלתו לא טוב עשה שבכמה מקומות אמרו לקצר מפני טורח צבור. ואמר ר’ יהודה כך היה מנהגו של רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה. וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת מפני הכרעות והשתחואות /כורע ומשתחוה/ שהיה עושה
-The Mishna Brura takes it a giant step forward.
משנה ברורה סימן נג
(לו) הצבור – כתב בים של שלמה סי’ נ’ אסור לו להאריך שלא ברצון הקהל אפילו בשבת ויו”ט ואף ברצון הקהל יותר מדאי מגונה כי אין זה לא מחציו לד’ ולא מחציו לכם:
The Rabbi’s addiction
Now, how about the rabbi’s speech. Well, first of all it’s too long. Secondly, they should take a public speaking course and learn how to present. Thirdly, the end has nothing to do with the middle which isn’t connected to the beginning. Fourth, a Shabbos Drasha often sounds like a Hesped when giving a Mazel Tov to a Baal Simcha. And lastly, take a look at this Mishna Brura.
משנה ברורה סימן רפד ס”ק טו

(טו) אחר קריאת התורה – לאפוקי אחר אשרי לא יאמר שום דבר דהקדיש שאומרים לפני העמוד קודם תפלת י”ח הוא קאי על אשרי שאמר בתחלה וע”כ אין להפסיק ביניהם ויהללו שאומרים אין הפסק. ומה שנשתרבב המנהג שכשיש חולה אוחז החזן הס”ת בידו לאחר אשרי ואומר מי שבירך ומפסיק הרבה בין אשרי לקדיש שלפני העמוד שלא כדין הוא [פמ”ג]:
FOOLS
-This is a Rashi I don’t agree with. Perhaps in Rashi’s time only “most” people were fools.
רש”י מסכת מכות דף כב עמוד ב
כמה טפשאי שאר אינשי – כמה שוטים הללו רוב בני אדם.

-Here again we see that more than most people don’t know what they are talking about. I call it ‘oral diarrhea’.
סמ”ע סימן ג ס”ק יג
יג] עד שידע עם מי יושב. בתשובת מהרי”ו סימן קמ”ו כתב למהר”ש ז”ל, ואם תשמע לעצתי לא תשב אצל הקהל בשום דין, דידעת שפסקי הבעלי בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים,
ABOUT THE OTHER GUYS
-What can you say to a non-Jew on Xmas or Easter?
פירוש המשנה לרמב”ם מסכת שביעית פרק ד
מחזקין ידי גוים, בדברים בלבד ולא במעשה, כגון שראה אותן עובדין בשביעית אומר להם יעזרכם ה’ וכיוצא בברכה זו. ואמרו ושואלין בשלומן, ואפילו בימי חגיהם
ר’ עובדיה מברטנורא מסכת שביעית פרק ד משנה ג
ומחזיקים ידי נכרים – אם מצאו חורש יכול לומר לו יישר כחך וכיוצא בזה ושואלים בשלומן – ואפילו ביום חגו.
-An interesting take on Peter, Paul and John. I had heard this for years before finding a MM.
ספר דיקדוקי סופרים
מס’ עבודת זרה דף י’ אות קטן ט’
מעמידין וכ”ה בע”י ובליקוט עובדיה: רש”י ד”ה כתב ולשון ברש”י שבע”י הראשון אחרים תיקנו להם [כל ספרי טעותם יוחנן פאולת פיטרו’ והם יהודים היו: לשון הוא גרא מקיטא היה הלשון שמדברים בו הגלחים בם שנו ועמקו הלשון ועשו להם הבל לחשבם בפני עצמם ולסלקם מעל ישראל ולא שכפרו כי לטובותן של ישראל נכונו אלא מפני שראו ישראל בצער ובדוחק ותרמיתי ישו עשו עצמם כאלו הם עמו בקדשות וצוו עליהם הכל כמפורש בםפר תליית ישו, עיין פירש”ו]
PIG MILK???
-Wow, the Aruch HaShulchan apparently spoke with someone who came back from America with some bad information. Pigs have never been milked commercially.
ערוך השולחן יורה דעה סימן קטו סעיף ו
[וביחוד שמעתי שבאמעריקא יש רבים מהאומות ששותים חלב חזיר מפני שמצויים שם הרבה]:
CHAZAL AND THE SCIENCE OF THEIR TIME
-The Rambam indicates that Chazal got at least some of their information from outside sources.
ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק יד
ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא, כי החכמות הלמודיות היו בזמנים ההם חסרות, ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים, אבל מאשר הם חכמי הדורות בענינים ההם, או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם,
-MaHaRal has a great deal more to say. These are just a few quotes from several pages on the subject.
מהר”ל מפראג ספר נתיבות עולם נתיב התורה פרק י”ד
ולכך אמרו במדרש [איכב רבה פ”ב] אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין…
וכך הם דברי הרמב”ם ז”ל בחבורו כי מה שאמרו חכמי האומות במה שהוה תחת גלגל הירח יש לשמוע להם כי היו חכמים בעולם הטבעי….
ואצל חכמת האומות אשר חלק מחכמתו לבשר ודם אבל שם חכמה עליה…
ואם כן מזה נראה כי יש ללוד חכמת האומות, כי למה לא ילמד החכמה שהיא מן השם יתברך שהרי חכמת האומות גם כן מן השם יתברך שהרי נתן להם מחכמתו יתברך…
אבל נראה דחכמת יונית דהתם איירי חכמה שאין לה שייכות אל התורה כלל…
אבל החכמות לעמוד על המציאות וסדר עולם בודאי מותר ללוד…
אבל דברי חכמה אינו אסור כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה…
אבל חכמת מהלך הכוכבים והמזלות בודאי מחוייב ללמוד…
אך אמנם אם דעתו כמו שארו [אבות פ”ב] ודע מה שתשיב לאפיקורס ואם לא ידע דבריהם איך ידע להשיב על דבריהם ואם כן צריך לדעת דבריהם כדי שידע להשיב לאפיקורס…
TZADOK AND BYSUS
-According to Rabbeinu Bachya, Kiddush HaChodesh was not based on sighting the moon but on Cheshbon alone. Then along came those two nefarious guys Tzadok and Bysus.
רבינו בחיי שמות פרק יב פסוק ב
כך היו נוהגים כל ישראל לקבוע חדשים על פי החשבון אלף ומאה שנים מימות משה רבנו ועד אנטיגנוס ראש גולה וראש סנהדרין, והיו בכלל תלמידיו שנים והם: צדוק וביתוס, וכשדרש להם (אבות א, ג) אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס, נכנס ספק בלבם וחשבו שאין עונש ושכר, ויצאו לתרבות רעה והתחילו לעורר בזה בקביעות הירח, ואמרו כי אין עקר המצוה לקבוע חדשים על פי החשבון כי אם בראית הלבנה והוא הדבר הצודק והמכוון, והוצרכו חכמי הדור להכחיש דבריהם ולהודיע להם בראיות גמורות וכן אמרו ז”ל: כך אמר רבן גמליאל אל תחושו לראית הירח החשבון הוא העקר, כך מקובלני מבית אבי אבא שאין חדשה של לבנה פחותה מכ”ט יום ומחצה ותשצ”ג חלקים. והנה דבריו הללו מוכיחין שלא היה רבן גמליאל סומך על ראית הלבנה כי אם על פי החשבון,
AND NOW THE THIRD BAIS HAMIKDASH, COMING TO YOUR AREA SOON.
-Did you know that there already have been three Batei Mikdash, albeit the third was a phony.
תפארת ישראל – יכין מסכת מנחות פרק יג משנה י’
נז) בבית חוניו. דכשמת שמעון הצדיק בן חוניו, צוה שבנו חוניו ישמש בכהונה גדולה, מדהיה ת”ח יותר משמעי אחיו, וכשמת אביהם, מחל לו חוניו לשמעי הכהונה גדולה, מדהיה גדול מחוניו ב’ שנים ומחצה, ואח”כ נתחרט על מחילתו, וביקש לעשות לשמעי לשחוק בעיני הכהנים, לכן אמר לו שסדר עבודת כה”ג ביום שמתחנך, שילבש בגדי אשתו ויקרב אצל המזבח, ומפני שלא היה שמעי בן תורה האמין לדבריו, ולבש בגדי אשתו וקרב אצל המזבח, ואמר חוניו להכהנים, ראו שכך הבטיח שמעי לאשתו שילבש בגדיה בעבודת חנוכו, ורצו הכהנים להרוג לשמעי, וסיפר להם שמעי כל המאורע, חזרו ונתכעסו על חוניו להרגו, וברח מפניהם למצרים, שהיו שם רבבות אלפי ישראל בכבוד גדול מזמן חורבן בית ראשון [כסוכה נ”א ב’], ונטל שם רשות מתלמי המלך הוא פטאלמעאוס הג’, לבנות שם בית בדוגמת ביהמ”ק שבירושלים, וגם ישראל נתרצו לו בזה, מדדרש להם המקרא [ישעיה י”ט פי”ט] ביום ההוא יהיה מזבח לה’ בארץ מצרים, ובאמת הכתוב אומר שיקריבו עליו הנכרים לה’, אבל הוא פתה אותם להאמין, שיקריבו בו גם ישראל, לכן הקריבו שם קרבנות הישראלים וגם תושבי הארץ לפנים, שנקראין עדיין שם קאפטען [ובלשון חז”ל נקראין גיפטים [מגילה י”א א’], והוא דוגמת מלת עגיפטען], ועמד הבית ההוא קרוב לר”ן שנה, עד שאחר החורבן של ירושלים כשמרדו גם הם במלכות רומי, סגר אספסיאנוס [הוא פעספאסיאנוס קיסר] הבית הזה (ב), אמנם מדהיה בזמן איסור במות היה אסור לישראל להקריב שם, כדכתיב פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו
HOW ABOUT A TOUR OF THE KODESH KODOSHIM
-Okay. So let’s say we’ve rebuilt the Bais HaMikdash. We go to bring our korbonos. While we’re there we’d like a tour of the place. Can we go into the Kodesh Kodoshim? Well, we can, just not to get the T-shirt.
רמב”ם הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ד
אבל {הזר} המקטיר קטורת ביום הכפורים בקדש הקדשים אינו חייב מיתה עליה עד שיקטיר מלא חפניו שיעור המפורש בתורה
מנחת חינוך מצוה צה
וסברת הריצב”א דהי’ במזרח דידוע דנכנסין לבית קה”ק אם הי’ צריך תיקון ע’ כאן בר”מ פ”ז וב”ב י”ד תוס’ ד”ה שלא דכתבו דיכולים לכנוס לקה”ק לתקן ס”ת שבארנו כדי שלא יתעפש ויתקלקל וידוע שאין סומכין על הנס והס”ת והארון והעמודים צריכין לפעמים תיקון אם כן למה ירחקו אותם מפתח קדשי הקדשים דאם יצטרכו תיקון ילכו בכל קדשי הקדשים עד המערב או עד האמצע וליפוש בהליכה כל כך על כן סברתו דהיו מקרבין אותו למזרח דהיינו סמוך לפתח וכשהי’ צריך תיקון לא הי’ הולכין בקדשי הקדשים רק מעט כנ”פ.
חומש העמק דבר – ויקרא פרק כ”א פסוק כ”ג
אך אל הפרכת לא יבא. כלפי דישראל אינו מוזהר בל”ת מלבא אל ההיכל ולא הוזהרו אלא כהנים…הא כל ישראל לא הוזהרו. והטעם הוא משום שאין בהם מצוה להכנס לצורך מש”ה לא הוזהרו שלא לצורך….
ןבפירוש הרחב הדבר כתבו
א) א- אכן בטעם הדבר נראה דמכ”מ מצווין להכנס לצורך תיקון או להוציא טומאה
ב) NO, WE’RE NOT GIVONIM
-It is a well-known fact that we eat cholent on Shabbos to show we are not Bysusim. This MM was a new one on me.
ספר שערי אפרים שער י’ בשערי רחמים אות י’
ויתעטף בו עטיפת הראש וכו’
ולא איכל להתאפק מלהעלות פה שזה רבות בשנים אשר היה בידי כת”י אחד של התנא רבי יוחנן בן זכאי ששלח לי כ”ק אאמו”ר זללה”ה אשר נתן לו בתורת שאולה הרה”ק המפורסם מהר”א מראהטין זלה”ה והי’ העתק אות באות מבית עקד הספרים מהרה”ק מרוזין זי”ע (ונדפס כעת בסו”ס עירין קדישין ח”ב) וז”ל מצאתי בכת”י ישן הנמצא בירושלים תוב”ב שנת אלף תת”ק לשטרות (ד”א ש”ו ליצירה) נעתק הסיפור וחסום עליו ריב”ז מירושלים קיבל מאליהו הנביא ז”ל אחר חורבן הבית וגילה לו בן כוזיבא אינו משיח וצוה לכסוס הראש בטלית בבה”כ בשעת התפלה מראש ועד סוף ואפ’ בימים טובים שהם ימי שמחה וסימנא אם לא אעלה ירושלים על ראש שמחתי ואין צריך להסיר הטלית מעל ראשו כלל ועיקר והמסיר הטלית לפעמים דהיינו עם אירע שלא במחשבה לא הפסיד ומי שאינו מכסה את ראשו כלל בתוך התפלה נקרא גבעוני מפני שקודם החרבן הי’ צריכין הגבעוני לכסות ראשיהם ופניהם בשעת התפלה ואפילו אם עברו בין עם קדש הי’ צריכין לכסות ראשיהם להראות שהם גבעונים מימות יהושע בן נון וכשחרב הבית פרקו הגבעונים הסודר מעל ראשם ועשו שלא יכסו ראשיהם ואפי’ בשעת התפלה כדי שלא יכירו אותם בגבעונים וכששמעתי זה אני יוחנן בן זכאי מירושלים כן בעת שישבתי במקום דירתי ביבנה קרעתי בגדי ונחיתי בכל גלילות ישראל שיכסו ראשם בשעת התפלה ומי שאנו מכסה מטעם מנהג אבותיהם בידיהם גבעוני. כך מצאתי כתוב בכת”י וחסום ר’ סעדי’ (סענדר) גאון ור’ פלטי’ גאון ושאר גאונים העתקתי גם אני יוסף שילדאקי עכ”ל. והמבין יבין עד היכן הדבר מגיע ודי בזה:

So now we wear our Talis over our heads to show we’re not Givonim. What next?

RAW MEAT? GO AHEAD AND EAT!
משנה מסכת מנחות פרק יא משנה ז
חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכפורים נאכל לערב הבבליים אוכלין אותו כשהוא חי מפני שדעתן יפה
מס’ חולין דף י”ד
רש”י ד”ה משום שחיטת שבת. ליומא ואפילו בא לאכול בשר חי
תוספוס שם ד”ה ונסכין …וא”ת והא אין יכול למולחה בשבת
An interesting Tshuva on a two headed baby.
שו”ת שבות יעקב חלק א סימן ד
הנה ראיתי דבר חדש בחנוכה תסח”ל הובא מארץ לוע”ז שני נערים גוים תאומים זכרים שדבוקים זה בזה קדקד ראשיה’ וכל אחד ואחד מהם היה לו כל איבריו וחושיו כמו שאר כל אדם וכל פרצוף פניהם דהיינו שני פרצופין זה בצד זה מן הצדדים דהיינו אזן שמאל של הילד שלצד הימין היה סמוך לאזן ימנית של הילד שבצד שמאל וקדקד ראשיהם דבוקים יחד עד שלאחוריהם נראה כאלו הוא רק ראש אחד רחב מאוד ושאר כל הגוף חלוק זה מזה וכל אחד ואחד יונק ואוכל ושותה ומדבר וחושיו בפני עצמו והם כמו בני שנה ויותר גם בעיני ראיתי וברכתי עליהם כדינו ועמד השואל ושאל לפרש לו דיניהם אם יארע כן ח”ו בישראל:
SINGING THE MISHNA
-Once upon a time every Mishna had a special tune to aid in memorization. How did they remember all the tunes?
תוספות מסכת מגילה דף לב עמוד א
והשונה בלא זמרה – שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע”י כך היו נזכרים יותר.
A FEW ON THE SEFER TORAH
-Are you allowed to purposefully place a Sefer Torah on the ground? Here’s a surprise.
מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יח הלכה ט
והקורא בתשעה באב אומר ברוך דיין האמת. ויש שמניחין את התורה על הקרקע באסכילות שחורה, ואומרין נפלה עטרת ראשינו, וקורעין ומספידין כאדם שמתו מוטל לפניו;
-Every Mitzva in the Torah is learned from a direct Pasuk – except this one!
ספר החינוך מצוה רפב
ומניעה זו לא נתבארה בכתוב, אבל נלמדה בגזירה שוה. (ב) וכתב המעתיק בשם הרמב”ם זכרונו לברכה, וביארו המקבלים עם זה שזה האיסור הוא מדאורייתא לא מדרבנן
-So, what did Moshe Rabbeinu’s Sefer Torah look like?
רמב”ן בראשית הקדמה
ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה בענין הזה שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות והי’ אפשר בקריאתה שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות ונמסר לו על פה קריאתה בשמות.
-And here you thought that Dovid HaMelech carried around a complete Sefer Torah all day.
Thanks to Rabbi Avrohom Braun for the next two MM.
דעת זקנים מבעלי התוספות דברים פרק יז פסוק כ
(כ) לבלתי רום לבבו מאחיו. זה נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ולבלתי סור מן המצו’ זו נתינת טעם לוכתב לו את משנה התורה הזאת לספר תורה התלוי בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ס”ת התלוי בזרועו לא היה כתוב בו כי אם עשרת הדברים ולפי שיש מן אנכי עד לרעך תרי”ג אותיות כנגד תרי”ג מצות קרוי ס”ת:

רא”ש דברים פרק יז פסוק כ
(כ) לבלתי רום לבבו מאחיו. זו נתינת טעם לכסף וזהב לא ירבה לו ולבלתי סור מן המצוה נתינת טעם לכתב לו משנה ספר התורה שתולה בזרועו ויוצא ונכנס עמו ושמעתי כי אותו ספר התורה לא היה כתוב בו רק עשרת הדברים ולפי שיש מאל”ף דאנכי עד אשר לרעך תרי”ג אותיות כנגד המצות קרוי ס”ת
-All Ba’alei Kriah will repeat an entire Pasuk that has Hashem’s name in it, if they make an error. Not only haven’t I seen a MM for doing so, here is a clear P’sak that it is entirely unnecessary.
חיי אדם חלק א כלל ה’ סעיף ב
נראה לי דמותר לומר חצי פסוק אף על פי שמזכיר את השם. ולכן אם קרא וטעה בנגינה וטעמים, מותר לקרותו עוד הפעם אף על פי שאינו חוזר כל הפסוק, כיון שהוא להשלים הפסוק. אבל לומר חצי פסוק בדרך קריאת פסוק, אפילו בלא הזכרת השם, אסור(ב), דכל פסוקא דלא פסקיה משה בתורה, אנן לא פסקינן. והוא הדין בנביאים וכתובים (סי’ תכ”ב)
KRIAS HATORAH AS YOU’VE NEVER THOUGHT OF IT BEFORE!
There is a Machlokes as to whether Krias HaTorah is an obligation of the congregation as a whole or an individual’s obligation. Check this out.
שו”ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כג
בדבר קריאת התורה ודאי שצריך כל אדם לשמוע כל הקריאה שלא יחסר לו אף תיבה אחת שלא שמע, ובדיעבד אם חסר תיבה אחת ופסוק אחד, אם הקריאה הוא בשני וחמישי ומנחה בשבת ואף בקריאה דיו”ט, תלוי אם הוא רק בקריאה דג’ פסוקים לא יצא, דהא אין פוחתין מג”פ =מג’ פסוקים= וכיון שהחסיר לשמוע אף תיבה אחת הרי חסר מג’ הפסוקים והוי כמו שלא שמע אלא שני קרואים שלא יצא, ואם היא קריאה ביותר מג”פ אם שמע ג”פ שלימים יצא, אבל בקריאת הפרשה דשבת הרי לבד חיוב שמיעת ז’ קרואים שמצד זה אם היו ז’ קרואים אף במקצת מהפרשה הקבועה יצא, וממילא היה ג”כ חלוק בין קריאה דג”פ לקריאה דהרבה פסוקים, מ”מ הא יחסר לו הפסוק שדילג בו התיבה וכ”ש כשלא שמע פסוק שלם שאיכא דין מצד מנהג קבוע בכל העולם לגמור את התורה בכל שנה ושנה. אך שאין לו עצה לזה דהצבור לא מטרחינן לחזור עוד הפעם בשביל יחידים, ואם יש מנין שלם שהחסירו לשמוע תיבות ופסוקים, יש להם אחר התפלה כשלא יהיה שוב טירחא לאלו ששמעו כל הקריאה לחזור ולקרא בברכה המקומות שהחסירו לשמוע, ומטעם זה שא”א לחזור צריך כל אחד להשתדל לשמוע כל הקריאה ולא יחסירו מלשמוע אף תיבה אחת
שו”ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ
ה’ בהחסיר השומע פסוק, וכשאחד הקרואים קרא רק ב’ פסוקים ולענין אם החסיר ולא שמע איזה פסוק הנה ג’ פסוקים מחוייב לשמוע מכל קורא ואם שמע פחות מג’ פסוקים לא יצא, ואם שמע ג”פ מכל קורא בכל הקריאות יצא, אבל בשבת צריך לשמוע כל הקריאה לא פחות משבעה קרואים ואם הוסיפו מכל הקרואים שקראו, ואם אירע בשבת שהוסיפו להרבה קרואים ונזדמן שאחד מהנוספים לא קרא ג”פ אלא שנים לא יצאו כל השומעים מאלו השני פוסקים שקרא וצריכין לחזור ולקרא אותו הגברא שיקרא לו הב’ פסוקים ובהוספת עוד פסוק, משום שאיכא חיוב על כל אחד לשמוע כל התורה במשך השנה משבת בראשית עד שמחת תורה שקורין ברכה ואף שהם דברים פשוטים וברורים לא ידועים להרבה אינשי.

WHAT ABOUT ALL THOSE STRINGS
-Here’s a few informative thoughts on Tzitzis all from the same Sefer
ספר לקוטי מהרי”ח – מצות ציצית דף י”א
ועיין בספר אשל אברהם מהגה”ק מבוטשאטש שדעתו נוטה שיותר נכון לישן בט”ק שהיה עליו ביום ולא כאותן שמיחדין להם ט”ק לשינה לבד שבזה יש חשש בל תוסיף
ספר לקוטי מהרי”ח – מצות ציצית דף י”ג
(ויזהר שלא יהיה ציציותיו נגררין ע”ג קרקע ובשעת לבישת הטלית יש קפידה גדולה דנראה כאלו מכבד בהם הבית מג”א)
AND YOU THOUGHT YOU KNEW ABOUT TEFILIN
-Did you ever imagine this was the case?
בן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא סעיף כא
ומימות מרע”ה ועד הגאונים היו מניחים ב’ זוגות,
שו”ת יביע אומר חלק א – אורח חיים סימן ג
ומימות מרע”ה עד הגאונים היו מניחים ב’ זוגות,
If so, when did we lose this Halacha? And how come Moshe Rabbeinu didn’t wear 68 Pairs?
-What would you think of pink, round Tefilin? Are they Kosher?
תוספות מסכת מנחות דף לה עמוד א
רצועות שחורות – יש שעושין בתים של תפילין מקלף לבן דלא בעי’ שחורות אלא רצועות, מ”ר.
תפילין מרובעות – יש שאין מרבעין אלא במקום מושבן ושמא צריך הבתים מרובעין של ראש כשארבעתן דבוקות וכן בית של יד וקצת היה נראה דלא בעי מרובעות אלא בתופרן ובאלכסונן כמו שמפרש רב פפא, מ”ר.
בית יוסף אורח חיים סימן לב
יש שאינם מרבעים אלא מקום מושבם ושמא צריך הבתים מרובעים של ראש כשארבעתם דבוקים וכן בית של יד ובדברי הרמב”ם מבואר בפרק ג’ (ה”ב) שהבתים צריך שיהיו מרובעים שכתב במעשה התפילין לוקח עץ מרובע ארכו כרחבו כגבהו ואם היה גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום ואין מקפידין אלא על ארכו שיהא כרחבוט
בית יוסף אורח חיים סימן לב
ושחורים ואם עשאן מצבע אחר כשרים. בפרק הקומץ (שם) אהא דאמרינן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני כתבו התוספות (ד”ה רצועות) יש עושים בתים של תפילין מעור לבן דלא נאמר שחורות אלא ברצועות וכן כתב האגור (סי’ נג) בשם הרשב”א וכן כתב הרא”ש (שם סי’ ח) וכתב עוד מכל מקום נוי תפילין הוא שיהיה הכל שחור
It appears that not much has changed in the past 500 years.
בית יוסף אבן העזר סימן סה
ג ובתוך השמחה צריך לעשות שום דבר זכר לאבילות ירושלם וכו’ ואמר רב זה אפר מקלה שבראש חתנים. בס”פ חזקת (ב”ב ס:) ומסיים בה התם דמנח ליה במקום תפילין דכתיב (ישעיה סג א) לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר וכתבו רבינו בטור אורח חיים סימן תק”ס (רפג:) וכאן סמך על מה שכתב כן בסמוך במנהג אשכנז. וכתב הכלבו (סימן סב) יש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקי’ כלל בהנחת תפלין ולא יהיה בהם האפר תחת פאר ויחוששו גם כן שמא לא יהיה פאר תחת אפר ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה ועל זה פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע ברכות ע”כב:
My thanks to my M’Chutan, Rabbi Shmuel Schneid, for this bombshell.
ספר מהרי”ל (מנהגים) הלכות ציצית ותפילין
[י] אמר מהר”י סג”ל שהוקשה לו על הבחורים שאין נשואין עדיין לנשים שהם מניחין תפילין. וגם הנשוי כבר ועדיין רך בשנים לא ניחא שיניחם מפני שיצרן תקפם עליהן, והתפילין צריכין גוף נקי שלא להרהר בעודן עליו. ותמיהני מאין הרגלים שמניחין כ”כ בינקותן. ואני המלקט בתר לקוטים שוב ראיתי כ”כ בספר תשב”ץ.

USE CAUTION – CHILDREN ON BOARD
-Mothers. Don’t let your babies cry.
פלא יועץ םפר אות יוד
יונקי שדים
ובודאי שאותן הנשים שמניחות את ילדיהן יונקי שדים שיבכו זמן רב עד שיגרמו עסקיהן או עד דעבדי מאי דבעו עתידות ליתן את הדין
-Everyone mixes in when choosing a baby’s name. I’ve heard of cases where the husband’s parents take the wife’s parents to Bes Din over the choice of a name. Uh-oh!
ספר הברית להרב משה בונם פירוטינסקי
יורה דעה הלכות מילה סימן רס”ה
מקור וביאור הלכה אות כח
ודע דאם יש מריבה בבית היולדות על השם אז ח”ו סכנה הוא להולד
-And speaking of names:
קסת הסופר פרשת במדבר פסוק כ”ד
…וכן כל שמות בני אדם אעפ”י שיש בהן משמות שאינן נמחקין בין מלפניהן בין מלאחריהן פשוט שאין בהן קדושה:
Which means that it is unnecessary to place an apostrophe in a name. A proof of this is the fact that the only name one cannot say in a bathroom is Shalom.
This reminds me of a joke. A young man named Eliyahu went on a date with a young lady named Basya. During introductions, she says to him, “In order to not use Hashem’s name in vain, I prefer to be called BatKa.” So he says, ”In that case, you may call me KalyKaKu.”
WHAT WOULD WE DO WITHOUT WOMEN?
We go from a week of being allowed to look at the Kallah to one day then to oly look at her jewelry and Shaitel.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א
א”ר שמואל בר נחמני א”ר יונתן: מותר להסתכל בפני כלה כל שבעה, כדי לחבבה על בעלה. ולית הלכתא כוותיה
טור אבן העזר הלכות קידושין סימן סה
וכתב א”א הרא”ש ז”ל י”א שביום ראשון מותר להסתכל בה שהוא עיקר החבוב כדי לחבבה על בעלה וליתא דאפי’ שעה אחת אסור להסתכל בה אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת שערה
בית יוסף אבן העזר סימן סה
וכתב א”א הרא”ש ז”ל יש אומרים שביום ראשון מותר להסתכל בה וכו’. ז”ל הרא”ש שם (סי’ ג) יש אומרים דכל שבעה אסור אבל יום ראשון שהוא עיקר החיבוב אצל בעלה מותר דאם לא כן מי יעיד שיצאת בהינומא וראשה פרוע וליתא דאפילו שעה אחת אסור להסתכל בה אלא כיון שרואין ההינומא שעשו ואומרים זו היא של כלה פלונית היינו עדות אי נמי ראיית ההינומא כשהיא עליה או פריעת הראש אין זה הסתכלות בפניה:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן סה
סעיף ב
אסור להסתכל בכלה, (אבל מותר להסתכל בתכשיטין שעליה או בפריעת ראשה) (טור).
-Perhaps someone should tell the women this next one.
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יז עמוד א
לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן.
Just don’t tell the cosmetics industry.
-This one is a miracle, indeed, as during both these times the women had many children.
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת מצורע סימן ט
א”ר לוי בשעה שהיו ישראל במצרים לא היו רואות דם מפני שאימת המצרים עליהם ואף כשישבו במדבר לא היו רואות דם נדה

-Okay, this is cute, but you better know what you are doing.
תוספות מסכת נדה דף כ עמוד ב
ואילו כל הדמים אדם רואה חוץ מדמי אשתו לא קתני.
-These three are pretty truly surprising!
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא עמוד א
והא דרש רבא: מאי דכתיב ויצא לך שם בגוים ביפיך – שאין להן לבנות ישראל לא שער בית השחי ולא בית הערוה
רש”י מסכת גיטין דף ו עמוד ב
נימא באותו מקום – ודרכן היה להשיר את השער ולא ליסכן בועלה ליעשות כרות שפכה ומשום דסכנתא הוא הקפיד עליה וברחה מפני אימתו.
רש”י מסכת מועד קטן דף ט עמוד ב
סכין על פניה של מטה – כדי להעביר שער של מטה
-Does silicone count?
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן לט
ומה הן המומין הפוסלים בנשים, כל המומין הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים, ויותר עליהם בנשים ריח רע וזיעה וריח הפה (וי”א דאף ריח החוטם) (מרדכי בשם הר”ם), וקול עבה, ודדיה גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד,.
CHASAN AND KALLA
ספר מטעמים
מערכת אות ח’ – חתן וכלה סעיף א’
טעם למה נקט בת פלני לפלוני ולא פלונית לפלוני. דנקבה העיקר להקפיד על משפחתה אם היא ממשפחה הגונה וגבי הזכר העיקר יחוס עצמו אם הוא איש הגון (לקוטי שושנים;)
The first of the Sheva Brachos isn’t about the Choson and Kalla at all. It’s about the guests!
רש”י מסכת כתובות דף ח עמוד א
אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו ואסיפה זו כבוד המקום היא וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אסיפה היא ראויה לברך
ZIVUG
-This is not the sort of thing you run across in most Seforim.
סידור בית יעקב – רב יעקב מעמדין
הנהגת ליל שבת – פרק ו’ חוליא ב’
סעיף ה’…ותואר עשיית התשמיש יתפשטו בגדיהם ולא ישמשו כשהם לבושים
סעיף ו’ – אין זיווג שלא יקדים אליו חיבוק ונישוק, ושני מיני נשוקין הם, האחד קודם הזיווג. באין הנשיקין כדי לפייס האיש את האשה ולעורר את האהבה שביניהם. ואח”כ בעת הזיווג ובעת התשמיש עצמו.
STRANGER THAN FICTION
-Thanks to Rabbi Gavriel Bechoffer for the MM. A phoenix!!!
רד”ק ישעיהו פרק מ פסוק לא
יעלו אבר כנשרים – כתב רבינו סעדיה כי הנשר יעלה לעשר שנים גבוה מאד על פני רקיע השמים ויקרב לחום האש ויפיל עצמו לים מרוב חומו וימרט ויתחדש אחר כן ויעלה אבר וישוב לימי עלומיו וכן כל עשר שנים עד מאה ובשנת המאה יעלה כמנהגו ויפול בים וימות:
-A mermaid (Siren) and dolphins able to mate with a man yet?!
רש”י מסכת בכורות דף ח עמוד א
ה”ג הדולפנין פרים ורבים מבני אדם – שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו.
בני ימא – דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע”ז שריינ”א
And a gryphon!!!
רש”י מסכת חולין דף כה עמוד ב
פרט לעופות – כגון צפרני גריפו”ן שעושין מהם כלים..

Leave a Reply